צבי שמואל ומוטי הם ניצולי שואה שנותרו עם זיכרון בלבד של מראה יקיריהם שנרצחו.
כל זכר וויזואלי שהיה להם, לא שרד את מאורעות השואה. ללא תמונות למזכרת, הם מבקשים לתת לקרובים שאיבדו, אם אלו אם אב או אחות, פנים למען הדורות הבאים.
הם פונים לצייר הקלסתרונים, גיל ג’יבלי ובעזרתו הם מעלים מזיכרונם דימוי ויזואלי של אלו שאיבדו.
