תקציר הסרט:
בשנת 2016 קיבלתי אימייל מעורך דין גרמני מבוגר מברלין. באימייל נפרש בפניי אוסף של ציורי אמנות שנגזלו מסביי בזמן מלחמת העולם השנייה.
כך, יצאתי למסע אחר יצירות האמנות של סביי, כשאני מלווה בעורך דין מבוגר שלחם בוורמכאט, בתמימות ונחישות שהצדק ינצח.
הצטרף אליי למסע רוברטו גרץ, לסבו היה אוסף של 250 יצירות אמנות. זהו מסע בלשי אל העולם בו פעלו סבינו ואחר עקבותיהן של היצירות. כיום העולם שנגלה לעינינו מאפיל על כל יצירת אמנות.
מאיפה הרעיון וההשראה ליצירה הזו
כשהייתי ילדה קטנה סביב גיל 5,6,7 אימי הייתה נוהגת בשעות אחר הצהריים לשכב במיטתה ולנהל את העולם משם בטלפון, אהבתי לבוא ולשכב לצידה.
בשעות האלה אמא הייתה מספרת לי סיפורים משפחתיים. הסיפורים הללו תמיד הסתיימו בסיפור בריחתם של סביי מברלין.
אמא הייתה מספרת על קציני האס אס שדפקו בדלת ועל סבתא דורה החכמה והאמיצה שאמרה להם לשוב אחר הצהרים מכיוון שהפספורטים בכספת,
ועל חלון הזמן הצר שנפתח ובו הצליחו סביי להימלט מגבולות גרמניה.
האם גילית משהו על עצמך במהלך היצירה שלא הכרת? מהו?
במשך שנים רציתי לחצות את החומה הדמיונית שהייתה בראשי ועם הרצון הזה יצאתי לעבודה על הסרט הזה.
ב-7 באוקטובר החומה הדמיונית קרסה לחלוטין. פתאום יכולתי לראות בבהירות את השנאה המושרשת הזו שהייתה מכוסה.
רק אז עם ההתפוררות של החומה הבנתי בעצם כמה הייתה חשובה החומה הזו שההורים שלנו והסבים שלנו יצרו עבורנו,
ואיך היא בעצם הגנה עלינו ויצרה את האפשרות להתחלה של משהו חדש. כעת נצטרך לבנות את החומה הזו מחדש עבור ילדינו.
סיפור מעניין ופיקנטי שקרה לך בעקבות הסרט
כשהתחלנו לעבוד על הסרט, מאוד רציתי למצוא הוכחות לכך שיוליוס סבי ורוברט גרץ סבו של רוברטו הכירו זה את זה, מכיוון שהייתה לי הרגשה חזקה שהם הכירו – הם פעלו באותם חוגים תרבותיים בברלין.
לצערי לא מצאנו הוכחה כזאת. ביום האחרון לצילומים שהיה בברלין, סיפר לי רוברטו שיש לו קשרים עסקיים עם משפחת גרימולדי בבוואנס איירס
ואף שנכדיו הולכים לבית הספר יחד עם ילדי משפחת גרימולדי.
הסיפור של משפחת גרימולדי שהתגלה היה מפתיע עבורנו וחיבר בין כל הדמויות.
הסתבר לנו שמשפחת גרימולדי עסקה בעבר ועוסקת כיום בייצור נעלים בארגנטינה כפי שסבי יוליוס עסק בברלין.
בין סבי למשפחת גרימולדי נרקמו יחסי עבודה עוד לפני עליית הנאצים לשלטון, לאחר עליית הנאצים כשהלחץ על יהודי גרמניה הלך וגדל אלברטו גרימולדי הסב היה זה שבעצם יצר את האפשרות להגירה לארגנטינה והציל למעשה את משפחת קלאוזנר ע”י כך שדאג להם לאשרות הכניסה על רקע הטענה שיש צורך ביצרני נעלים בעלי ניסיון בארגנטינה.
אלברטו גרימולדי אף הציל חלק מהרכוש של משפחת קלאוזנר ע”י כך שהוא נרשם על שמו. לאחר המלחמה אלברטו השיב את הרכוש שניצל לידיו של סבי יוליוס. כך למעשה נסגר מעגל ארוך ומפותל שהחל בברלין, יוליוס סבי ורוברט סבו של רוברטו לא הכירו או לפחות לא נמצאה הוכחה שכזאת, אך אותו אדם נדיב ובעל לב ענק שסייע רבות לסבי, נכדיו ונכדיו של רוברטו גרץ הם חברי ילדות.
פסטיבלים וסרטים שהסרט השתתף ו/או זכה בהם
הסרט השתתף בפסטיבל חיפה האחרון. בפברואר הזה ישתתף בפסטיבל בוקה בפלורידה ויוצא כעת לפסטיבלים ברחבי העולם.
הגיבור בסרט – עם מה הוא מתמודד
בסרט הזה יש שני גיבורים מתים ושני גיבורים חיים, הגיבורים החיים אני ורוברטו גרץ הנכדים של יוליוס קלאוזנר ורוברט גרץ.
מהן הציפיות שלך הלאה מהסרט הזה
הסרט מבקש לחולל שינוי בכל תהליך ההשבה שקיים כיום בנוגע ליצירות אמנות גזולות.
מבחינת החוק באירופה יש דברים שניתן להשפיע עליהם בעזרת דיפלומטיה ודעת קהל:
1. ביטול חוק ההתיישנות בגרמניה וברחבי אירופה והבאת מחלוקת על בעלות של יצירות לבית משפט.
כיום חוק ההתיישנות מונע זאת, ואנשים פרטיים האוחזים ביצירות מגינים על עצמם באמצעות החוק הזה.
2. דרישה לשקיפות והעברת מידע ופרטים על מכירות ספציפיות מבתי מכירות וסוחרים פרטיים על יצירות אמנות שנמכרו באמצעותם ויש וחשש עובדתי שהיצירות שנמכרו הן יצירות גזולות.
כיום החוק לא מחייב בתי מכירות וסוחרים פרטיים למסור את פרטי המכירה (קונה ומוכר).
3. דיון ציבורי ועולמי על גורלן של היצירות להן לעולם לא יהיה להן דורש מהסיבה הפשוטה שבעליהם החוקי הוא קורבן שואה, במקרים רבים אין לקורבנות יורשים וגם אם יש יורשים ליורשים הללו אין שמץ של מושג לגבי יצירות אמנות שהיו שייכות לסביהם ובטח שאין להם שום אפשרות להוכיח זאת.
כיום מסתובבות במוזאונים ובמוסדות ציבור ברחבי העולם כמאה אלף יצירות אמנות גזולות. מי יציג אותן? מי יהיה בעליהן החוקי? האם מקומן הנכון והמוסרי הוא במדינת ישראל?
אילו הן שאלות כבדות משקל הצריכות לעלות לסדר היום הציבורי.
אנו מקווים שבאספקט הציבורי הסרט יעלה את השאלות הנוקבות הללו לסדר היום ובסופו של דבר יביאו לשינוי חוקים המונעים את ההשבה בפועל.
באספקט האישי אנו מקווים שהסרט יפתח לצופה צוהר לעולם התרבותי של יהודי ברלין בו פעלו ואף היוו חלק משמעותי, לחלום ההשתלבות שלהם שקרס בצורה אכזרית וטראגית.
בנוסף יגרום לצופים לנוע באי נוחות כאשר יעמדו אל מול יצירת אמנות גזולה במוזאונים ברחבי העולם.
ולסיום: משהו נוסף שחשוב לך לומר לעולם על הסרט שלך
על היצירה הזו עבדנו במשך חמש וחצי שנים, במהלך העבודה היה קשה לעיתים לראות את התמונה הסופית.
כמו צייר שצמוד אל בד הקנבס שלו וכל פעם מושך עוד משיכת מכחול מדייק עוד פרט ועוד פרט,
הסרט הזה מורכב ממשיכות מכחול רבות ורק בתום התהליך הארוך ראינו את היצירה במלואה, ואולי בעצם אנו חוזים בה במלואה רק יחד אתכם, כשאתם הקהל, הצופים ביצירה מהווים את משיכת המכחול האחרונה.
איך נוצר הקשר בינך הבימאית למפיקה
אנו בני זוג יוצרים, את כל הסרטים שלנו אנו מפיקים בעצמנו בחברת ההפקות שלנו – שדות צפון.
האם היו בינך היוצרת לבין המפיקה חילוקי דעות במהלך העבודה על הסרט, וכיצד פתרתן אותן
אנו רגילים לעבוד יחד ואנו משלימים אחד את השני במהלך היצירה.
