תקציר הסרט:
מור לוקחת את אמא שלה, רינת, למסע של קברי צדיקים וישיבה על כיסא שהיא מאמינה שיש לו סגולה מיוחדת לעזור לה להיכנס להריון המיוחל.
רינת, סקפטית וצינית לגבי הצלחת המסע, ולא מצליחה סתם “להתלוות” אל מור.
את הרגעים הכי חשובים רינת מצליחה להרוס, מה שמוביל את השתיים לפיצוץ ומשם, להתחלה חדשה.
שתפי אותנו, מאיפה הרעיון וההשראה ליצירה הזו?
אחרי שכתבתי את המחזה הראשון, נוצר אצלי רעב לכתיבה. כתבתי על חתיכות מהחיים שלי, בלי לדעת מה הולך לקרות עם זה.
הייתי יושבת על המחשב באישון לילה וכותבת וכותבת… ואז נכנסתי לחממה של תסריט באמונה של קרן גשר. שם פיתחתי את התסריט ולא זכיתי בפיצ’ אבל זה לא עצר אותי!
הגשתי את התסריט לפיתוח בקרן גשר, וקיבלתי מענק.
בנוסף, זכיתי במענק הפקה מטעם פרוייקט הקולנוע הגלילי. זה היה ממש חלום שמתגשם. כל החומרים, זה סצנות שונות שקרו לי בחיים באינטרפטציות שונות ודמויות שונות. החיים זה החומר הכי טוב בעולם לכתיבה.
האם גילית משהו על עצמך במהלך היצירה שלא הכרת? מהו?
גיליתי בעצמי כוחות שהיום כשאני מסתכלת אחורה אין לי מושג איך עשיתי את זה.
הפקתי את הסרט תוך כדי הימים הקשוחים ביותר של הקורונה, חודשים ספורים אחרי לידה, ותוך כדי הנקה בימי הצילום.
זה שוב מוכיח לי שזה ממש לא אני, והכל זה בזכות מתנות שה’ הרעיף עלי. כל יצירה מחדש אני מתמודדת עם האשליה הזו שזו אני שיוצרת, וכל פעם מחדש מגלה שאני בסך הכל צינור. מתפללת להמשיך להיות ראויה להעביר מסרים של חיבור דרך הומור ודמעות של חסד.
סיפור מעניין ופיקנטי שקרה לך בעקבות הסרט?
לא היה לי מושג מי תוכל להבין לעומק את הדמות של רינת. חשבתי על זה המון, עוד לפני שהתחלתי את קדם ההפקה.
הצעתי לחנה אזולאי הספרי, שממש אהבה את התסריט ואמרה לי “אני בפנים”, אבל זה לא הסתדר. היא הפנתה אותי לאוולין הגואל, שגם מאוד אהבה את התסריט ואמרה לי שהיא בפנים, ואז גם זה ירד מהפרק.
פניתי למלהקת טליה טאוב בחוסר אונים, לא היו לי רעיונות. טליה הציעה כל מיני כיוונים. אפילו ענת וקסמן בכבודה ובעצמה הגיעה אלי לפגישה (וסיפרה לי שהיא נצר למשפחת האדמו”ר הזקן בעל התניא!)
בסופו של דבר החלטנו על שרה פון שוורצה המוכשרת, שמסוגלת בעיני להיכנס לכל דמות בצורה כל כך מדוייקת ומקצועית.
שרה סיפרה שכשהייתה קטנה, הייתה לה מטפלת מרוקאית צמודה שגידלה אותה, והבנתי מאיפה ה”פון שוורצה” שלה פגש את מרוקו.
הבעיה היחידה היתה, ששרה היתה עם “גלח” בצבע לבן וזה לא התאים לדמות בכלל.
חשבנו מה לעשות והתאמנו לה פאה שנראית כמו השיער של אמא שלי. שרה דאגה לי ממש כמו אמא במהלך הצילומים. סגרה את הדלת כדי שאוכל לשאוב חלב בשקט, דאגה לי כשכאב לי הגב ושאלה אותי אם הספקתי לאכול. עשינו בחירה נהדרת ואנחנו עד היום בקשר אוהב.
פסטיבלים וסרטים שהסרט השתתף ו/או זכה בהם?
עד כה הסרט השתתף והוקרן ב 8 פסטיבלים בארץ ובחו”ל:
פסטיבל כרמל לקולנוע, פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, פסטיבל קולנוע שבלולים מצפה רמון, Film girl film 2022 ,Spe media festival 2022, Vienna jewish film festival 2022, The woman’s festival 2022
Joyce forum jewish short film festival 2022
הגיבור.ה בסרט – עם מה הוא מתמודד?
מור, מתמודדת עם השוני שהיא חווה מול אמא שלה.
היא חזרה בתשובה ונשארת מאוד קרובה למשפחה, יחד עם זאת היא רוצה שאמא שלה תקבל אותה כמו שהיא, בלי שתעיר לה ובלי לנסות לשנות אותה.
הקירבה הזו לאמא גורמת לה לשלם מחירים כבדים מנשוא. לפעמים לוותר על עצמה, אבל הקשר בינהן כל כך חזק ומשמעותי שהיא מוכנה לשלם את המחיר.
זה מגיע לפיצוץ ברגע שרינת עוברת את כל הגבולות האפשריים ומור מתפרקת. לבסוף מור מבינה, שלפני שהיא דורשת שיקבלו אותה, היא צריכה לקבל את אמא שלה כמו שהיא עם כל השיגעונות שלה. בלי לנסות לרסן אותה, בלי לשפוט אותה. פשוט לאהוב אותה ולכבד אותה ככה. זה לא פשוט לה, אבל זו לפחות התחלה של עבודה שיכולה להוביל לעבר השלום בינהן.
מהן הציפיות שלך הלאה מהסרט הזה?
אני מתכננת הקרנות ברחבי הארץ (ואי”ה גם מחוצה לה). יחד עם הרצאה שאני כותבת בימים אלה על הנושא של הסרט, על החיבור הזה בחיים שלי, איפה שהחול והמים נפגשים. איפה שהעולמות השונים נפגשים אצלי בחיים ובאילו תנאים מתאפשר המפגש הזה בכלל.
ולסיום: משהו נוסף שחשוב לך לומר לעולם על הסרט שלך?
הסרט הזה חשוב בעיני, כי הוא מגדיר היטב את אחת מנקודות השבר והאהבה של החברה הישראלית.
כתבתי את הסרט הזה מתוך פער מטורף שחוויתי כשחזרתי בתשובה. פער מעצמי, פער מהמשפחה. זרות מכל מה שהגדיר אותי. שאלו אותנו שאלות של חרדה מסביב. “מה יהיה איתכם?” ולא היתה לי תשובה.
אני בעצמי פחדתי מהשינוי שאני עוברת, אבל הייתי חייבת לדעת שהקשר יעמוד במבחן הזה. שהוא לא יתמוטט רק בגלל שהחלפתי סדר עדיפויות בחיים (בכוונה לא כתבתי מגזר).
זה לא תמיד עבד. יש קשרים שאנחנו עד היום מנסים לרפא.
אבל כשזה יצא, הבנתי שזה לא רק הסיפור שלי, זה הסיפור של החברה שלנו.
אני מקבלת כל כך הרבה תגובות. הסרט הזה מקבל אהבה מכל כך הרבה אנשים. חשבתי שהוא נורא ישראלי ולא יבינו אותו בחו”ל אבל הוא התקבל גם שם באהבה, ואפילו לא רק בפסטיבלים יהודיים, זה היה חידוש בשבילי.
מסתבר שכשכתבתי סיפור על עצמי, כתבתי משהו אוניברסלי כי הוא נולד מתוך כאב עמוק שיכול לגעת בכולם. חושבת שהחרדה ממי שחושב אחרת ממני והרצון הכמעט אובססיבי בהגדרות וזהויות הוא המחלה הדורית שלנו. אני באה לומר שלא חובה, אפשר גם אחרת. בלי לוותר על עצמי.
