תקציר הסרט:
תומר, המתמודד עם דיכאון, מסתגר כחמש שנים בחדרו, קיר דק מפריד בינו לבין אשתו וילדיו.
לפני 20 שנה החל במסע מפרך של צמיחה, כשפגש בחנה, מטפלת מהרדוף, שהיוותה לו דמות אם.
גסיסתה של חנה בהווה משחררת את תומר, דוחפת אותו לממש את עצמו בעולם כאמן ולצאת מגבולות חדרו בחזרה אל אשתו וילדיו.
שתף אותנו, מאיפה הרעיון וההשראה ליצירה הזו:
כעשור לפני יצירת ‘על הסף’, ובלי שום מחשבה על עשיה של סרט התחלתי את דרכי כמדריך ואחר כך כעובד סוציאלי במרכז החלמה למתמודדים עם מצבי נפש מורכבים בשם ‘חירם’ שבקיבוץ הרדוף.
המפגש עם האנשים השאיר בי חותם עמוק.
אחד הדברים המשותפים אצל רבים מהאנשים שפגשתי הוא שבמהלך ההתמודדות שלהם היה שלב משמעותי בו הם הסתגרו בביתם או בחדרם.
המצב הזה של אדם שסוגר עצמו בתוך מאורה ששומרת עליו מפני החוץ ומפני העולם המאיים ובאותה נשימה כולאת אותו נגע בי עמוקות.
מתוך הכרות עם תומר, ששהה בעבר בחירם, גיליתי שהוא מתמודד עם השאלות האלה בזמן הווה והחלטנו לצאת יחד למסע.
הדימוי המהותי שליווה אותי מן ההתחלה היה גולם שהופך לפרפר. שאלתי מה קורה שם לתומר בחושך בתוך הפקעת? אילו פחדים וכוחות עולים שם אצל הגיבור?
האם הוא יצא ויפרוץ מהתחום הסגור של החדר? ניסיתי ללוות את התהליך ולתת לו ביטוי, עד כמה שיכולתי, באופן ויזואלי, פנימי וחיצוני.
האם גילית משהו על עצמך במהלך היצירה שלא הכרת? מהו:
אני חושב שיש כמה דברים שעלו בתוכי מתוך תהליך היצירה: אתמקד באמונה ובקבלה עצמית …
למעשה, לא ידעתי איך יתפתח המהלך, אם בכלל. החזקתי שם את הפוטנציאל של תומר, ייחלתי וקיוויתי, אך היציאה של תומר מהחדר אל אור השמש, לא בויימה, כי הדבר המשמעותי מבחינתי היה שתהיה הבשלה ונביעה מהפנימיות של הדברים…. היציאה הזאת, של תומר, נחוותה אצלי כפליאה וחיזקה בי את האמונה בתהליך, מפותל ככל שיהיה.
הנקודה השנייה נוגעת בקבלה עצמית (בדומה לתומר). מאז שאני זוכר את עצמי, חיה בי כמיהה לגעת במה שנמצא, בתחושה שלי, מעבר לתופעות היומיומיות, אל הנסתר מן העין ושנים התביישתי בכך.
אני מרגיש שהסרט שינה משהו בתוכי כי הפנמתי, דרך המדיום של היצירה הדוקומנטרית, שאפשר לחבר ולשזור את התופעות היומיומיות שאני מתעד, מגיב אליהם (ושגם שמים לי גבולות) יחד עם החיפוש אחר המהותי והנסתר, מרחב בו זמני של ‘גם וגם’. מבחינה אישית זה נחווה כמלאות גדולה יותר וכהשלמה.
סיפור מעניין ופיקנטי שקרה לך בעקבות הסרט:
אין לי מושג 🙂
פסטיבלים וסרטים שהסרט השתתף ו/או זכה בהם:
הסרט זכה בפרס השני בפסטיבל הקולנוע חיפה 2021,
פרס חבר השופטים בפסטיבל אפוס 2021,
מועמד לסרט הטוב עד 65 דקות בפורום היוצרים הדוקומנטים 2022
ומועמד לפרס הצילום במסגרת פורום היוצרים הדוקומנטרים 2022.
הגיבור.ה בסרט – עם מה הוא מתמודד?
תומר, גיבור הסרט, מתמודד עם דיכאון; הוא מסתגר, מנותק בחדרו ונמנע, מתוך קושי, מקשרים משפחתיים והקהילתיים.
בתוך החדר המבודד הוא חי, באופן מוגבר, את הטראומות שלו וחווה שאין לו שום מרווח בינו לבין הפצעים והכאבים שלו.
במהלך הסרט תומר מתמודד עם שינויים עמוקים, גם ביחס לדיכאון עצמו. לדוגמא הוא לומד לקבל אותו ומפסיק להלחם ולהאבק בו. בנוסף תומר מקבל את תחושת חוסר האונים שחיה בו, כמפתח להשתנות.
מתעוררים בו כוחות רצון חדשים והוא חווה, מחדש,את המרכז שלו ואת תחושת הייעוד שלו בעולם.
מהן הציפיות שלך הלאה מהסרט הזה:
קיים דימוי שמדבר על יצירת האמנות כמכתב שמבקש להגיע ליעדו, זאת הזמנה למפגש. וברוח זאת אני מייחל שהיצירה תיגע בצופה ושהסרט יחיה בו באיזה שהוא אופן.
ולסיום, משהו נוסף שחשוב לך לומר לעולם על הסרט שלך:
אני מאמין שהמסע של תומר להתממשות בעולם, יכול להעניק השראה לאנשים שחווים מצב קיומי דומה. המסע של תומר שופך אור על ההתמודדות עם מוות נפשי כפוטנציאל לחוויה רוחנית של התמרה. המהלך הזה מראה שאפשר לעבור שינוי עמוק שמאפשר לצמוח מתוך הפצע והכאב, ואף ולזקק מהם משמעות ויופי.
מבחינה קולנועית, ניסיתי ליצור חוויה נפשית שהיא מעבר לתוכן ולעלילה דרך הדימויים והמבע הקולנועי, שמזמינים את הצופה ללכת יחד עם תומר ולהיפתח לחוויה של מסע רגשי וחוויתי.
