תקציר הסרט:
דימה (58) הוא אמן רחוב המגלם פסל אנושי במדרחוב הומה אדם, חלק מריטואל קבוע של קיפאון מול עולם שנע סביבו. אבל כשהמקום הזה – שבו הוא רגיל להיעלם בתוך הדמות – הופך לזירת מפגש עם אילן (27), הבן שנטש בילדותו, הקיפאון כבר לא מצליח להגן עליו. דימה נאלץ להתמודד עם רגשות שהודחקו שנים ועם ההשלכות של הבחירות שעשה.
מאיפה הרעיון וההשראה ליצירה הזו
הסרט צמח מתוך המתח בין תנועה לקיפאון של פסל רחוב – מצב פיזי פשוט לכאורה, שהפך עבורי לביטוי של מרחב רגשי פנימי.
האם גילית משהו על עצמך במהלך היצירה שלא הכרת? מהו?
גיליתי חיבור חזק מאוד לבניית הארט של הסרט, תחום שפחות עסקתי בו בעבר, ודווקא במהלך העבודה עליו מצאתי בו עניין ומשמעות.
סיפור מעניין ופיקנטי שקרה לך בעקבות הסרט
באחד מימי הצילום במדרחוב קרה רגע מקסים: עוברי אורח אמיתיים ניגשו להצטלם עם השחקן, כי היו בטוחים שמדובר בפסל רחוב אמיתי. לרגע אחד, המציאות והקולנוע פשוט התמזגו.
הגיבור בסרט – עם מה הוא מתמודד
עם המתח בין הרצון להכיר את בנו לבין ההכרה בכך שנטש אותו.
מהן הציפיות שלך הלאה מהסרט הזה
שהסרט ירגש ויעניק לצופים רגע של התבוננות פנימית.
ולסיום: משהו נוסף שחשוב לך לומר לעולם על הסרט שלך
תודה לפרויקט הקולנוע הגלילי על ההזדמנות הנפלאה!